נימוקי יוסף על בבא מציעא מ״ג

1 מתני' אין פוסקין. אין נותנין מעות לישראל חבירו ע"מ ליתן לו בהם פירות לסך כך לזמן פלוני דכיון שלא יצא השער כמה נמכרים שמא יתייקרו כשיצא השער שלהם נמצא שהיה משתכר זה בהמתנת מעותיו שיתן לו פירות כפי מה שפסקו בזול אבל משיצא השער פוסקים כדמפרש בגמרא בברייתא דכיון שיצא השער אע"פ שאין לזה יש לזה ואע"פ שאינו פוסק עליהם ע"מ לקבלם עכשיו אלא לאחר זמן מ"מ כיון דעכשיו כשפוסק יצא השער והיה יכול ליקח שהרבה מוכרים יש והיה מצניעם בביתו עד לאותו זמן דבעי להו מש"ה שרי:

2 היה הוא תחלה וכו'. ויש לו גדיש ועדיין לא יצא השער פוסק עמו באיזה שער שירצה לתת לו מאותו גדיש דכיון דיש לו אין כאן רבית ומעכשיו הוא קנוי לו ואע"פ שלא משך דכי אין לו נמי אבק רבית דרבנן הוא וכי יש לו לא גזור:

3 ועל העביט. כלי גדול שצוברין בו הענבים לפני הדריכה והם מתחממים ומתבשלים להוציא יינם יפה ושל זיתים קרוי מעטן:

4 ועל הביצים. פוסק עם היוצר על הקדרות באיזה שער שירצה ואע"פ שלא יצא השער היכא שהכניס עפר ועשה ביצים שקורין מטול"ש בלע"ז ועושה מהם קדרות:

5 ועל הסיד. פוסק עמו משישקענו בכבשן בעצים ובאבנים לשרוף:

6 וחכמים מתירין. בגמ' מפרש היינו ת"ק:

7 כשער הגבוה. אם יפחות ממה שהוא עכשיו יותר תתן לי כשער הזול:

8 שער הגבוה היינו בזול שנותנין פירות הרבה בדמים מועטים:

9 יכול לומר. כשיראה שער הזול:

10 תן לי כזה או תן לי מעותי. שהרי לא משך ויכול לחזור בו ואפילו מי שפרע ליכא הואיל ולא נתן לו מעותיו ע"מ לקבל עכשיו אלא לאחר זמן ובתוך כך נשתנה השער סתם דעתיה דאיניש אתרעא זילא הוא דקא פסיק מעותיו:

11 דבעיירות קטנות אינו נמשך השער אלא מעט ותיכף תתייקר מפני שאין רבים מביאין שם תבואה למכור והרי זה כאילו לא יצא השער דכיון שלא נתן מעותיו ע"מ לקבל עכשיו ידוע הוא שהשער יהיה מסולק קודם שיקבל ויצטרך אז הלה שלא להתייקר וליתן כשער שפסק ונמצא משתכר בהמתנת מעותיו שהרי אפשר שגם הוא לא היה יכול ליקח בשעת השער מפני שמסתלק מיד וא"כ הוי כאילו לא יצא השער שאין פוסקין:

12 תנו רבנן. אין פוסקין. מארבע סאין בסלע:

13 עד שיצא השער לחדש ולישן אין פוסקין על החדשות מד' עד שיצא השער לחדש ולישן דהאי שנותנין חדשות ד' משום שלא יבשו עדיין כל הצורך והפוסק על החדשות לא יקבלם ממנו עכשיו עד לאחר זמן כשיתיבשו כל צרכן לפיכך אין פוסק עליהן לקבל ד' סאין בסלע עד שיצא השער בד' לחדש ולישן:

14 לקוטות מד'. סתם תבואות לקוטות אינם יפה לפי שלוקטין אותם בכמה שדות ומערבין שבולי שיפון עם שבולי חטים:

15 אין פוסקין עד וכו'. עם בעל הבית מד' עד שיצא השער לד':

16 דמאן דיהיב זוזי לבעה"ב אפירי שפירי יהיב. דדוקא סתם לוקח הוא דאין לו פירי שפירי:

17 אין לווין. מעות בדרך הלואה ע"מ שאם לא אשלם לך מעות עד זמן פלוני אתן לך פירות כשער של עכשיו ואע"ג דדרך מקח וממכר שרי דרך הלואה אסור ואסיקנא דשרי והגאונים ז"ל פירשו אין לווין סאה בסאה על סמך שער שבשוק דנימא הואיל וחטין מצויין ה"ל כעד שיבא בני או עד שאמצא מפתח ואסיקנא דלווין דהואיל ויצא השער כמי שיש לו הוא דהא חיטי בהיני והא חיטי בשילי ויכול הוא ליקח מהם ואע"פ שאין לו מעות בשעת הלואה כיון שיצא השער יכול הוא ליקח פירות באשראי ואע"פ שדעת הראב"ד ז"ל דדוקא כשיש לו דמים שיכול ליקח בהם פירות מ"מ לא נראה כן דעת הגאונים ז"ל שהרי כולם התירו סתם וכן דעת הרנב"ר ז"ל:

18 תנו רבנן המוליך חבילה ממקום למקום. ממקום הזול למקום היוקר:

19 תנה לי. ואני אוליכנה ואעשה צרכי במעות עד זמן פלוני:

20 ברשות מוכר. אם קבל עליו מוכר אחריות הדרך:

21 מותר. דאין כאן מלוה עד שתמכר וכל מה שנמכר ביוקר של בעלים הראשונים הוא ואין כאן רבית כלל:

22 ברשות לוקח אסור. דמהשתא מלוה הוא גביה ויהיב ליה טופיאנא ברביתא:

23 תנם לי. ואוכלם כאן:

24 ואני אעלה לך. עד זמן פלוני מפירות שיש לי שם:

25 אם יש לו מותר. דמהשתא אוקמינהו ברשותיה ואע"ג דלא משיך דהא סאה בסאה לאו רבית קצוצה היא אלא אבק רבית דרבנן וכי יש לו לא גזור:

26 אסור. דבשכר המתנתו יתן לו במקום היוקר:

27 החמרים. הסכימו האחרונים ז"ל לפר"ח שפירש דמיירי בחמרים שהם שלוחים של בעה"ב ונותן להם שכר טרחם ועמלם אלא שהם היו מקבלים עליהם אחריות הדרך ולא משום שהמעות שנותן בידם הבעל הבית יהיו הלואה דא"כ היאך נתיר שיקבל בעה"ב במקום היוקר כמקום הזול הלא אסרנו לעיל דף סד: בהלוהו לדור בחצרו אפילו בחצר דלא קיימא לאגרא אבל הכא כשומרי חנם הם שהתנו להיות כשואל והא דאמרינן מאי טעם הוא כלומר שהרי משקבלו עליהם את המעות הוו הלואה שאילו היו צריכין להם היו מוציאין אותם ולפיכך הם מעלין להן בחזרתם כשער הזול ושכר הלואה שקלי ומפרקינן דלאו שכר הלואה הוא דאע"פ שנשתמשו במעות כאן הרי הן כשולחני שהפקידו לו ושם הוא פורעם אלא האי דעבדי הכי משום דניחא להו לאיתויי פירות באחריותם משום דמגלו להו תרעי אי נמי דמוזלי גבייהו. דמגלו להו תרעי. שעל ידי מעותיו של זה הם ניכרים לסוחרים ומכירים אותם בעלי בתים של מקום הזול ונותנים להם בהקפה ואצלם משתכרים:

28 מוזלי גבייהו. שלא ימשכו ידיהם מלהרגיל אצלם:

29 תגרא חדתא. חמר שאינו ניכר עדיין ולמאן דאמר מגלו להו תרעייהו איכא למ"ד דמוזלי גבייהו ליכא דכיון דאינו ניכר להם אין מאמינים בדבריו שהוא נותנם במקומו בזול ולא מוזלי גביה:

30 גרסינן בגמ' בעא מיניה ר' אסי מר' יוחנן מהו לעשות בגרוטאות כן א"ל ר' ישמעאל בר' יוסי בקש לעשות בכלי פשתן ולא הניחו רבי ובקש רב אסי לעשות בגרוטאות כן ולא הניחו ר' יוחנן פי' בגרוטאות בשאר פרקמטיא כגון שברי כסף וזהב ושאר מתכות מי אמרינן תבואה הוא דמידי דשכיח הוא דאזלי ואתו כל שעתא ניחא להו דמגלי תרעא אבל שאר פרקמטיא ליכא גלויי תרעא דלא שכיח כולי האי ולאו אוזולי תרעא דמי שמוכר לו עכשיו לא ימכור לו מחר:

31 ותו אמרינן התם פרדסא רב אסר. דכיון דלקמיה שוי טפי מחזי כאגר נטר ליה ושמואל שרי ומודה רב בתורי דנפיש פסידייהו. פרש"י. והרמב"ם ז"ל פרק שמיני מהלכות מלוה ולוה פירש שלוקח פירי הכרם בעודו סמדר או בוסר קודם שיתבשל ולוקחו בזול מפני שהקדים לו המעות שלא יקח הפירות לעשות מהם יין עד זמן הבציר והוי אגר נטר ואסור ואע"ג דבכי האי גוונא אמרינן לעיל דף סד. דשרי בקרי כיון דממילא קא רבו שאני התם שאע"פ שהדלועין קטנים ראוים הם ללקיטה וכך היה מוכרם ואם הלוקח מניחם שם לגדל מה איכפת ליה למוכר הלא אינו מפסיד בזה כלום וכל כיוצא בו שאין בו הפסד ולא חסרון על המוכר שרי אבל פירות הכרם לא נגמרו ללקיטה ומפסיד בו המוכר טובא ממה ששוה בזמן הבציר ואסור אע"פ שלא אמר לו מה שכרמי עושה כך וכך אלא שהלוקח מקבל עליו בין רב בין מועט:

32 ומודה רב בתורי. בזמן שבוצרים הכרמים בשוורים ומוליכים העגלה בין שורות הכרם ומתקלקלים רגלי השוורים בקלחי שרשים שבקרקע שהפסד הלוקח אז רב ומצוי מודה אז רב לשמואל דשרי כיון שמקבל עליו כל זה ההפסד אבל להפסד קרח או ברד לא חייש רב והרמב"ם ז"ל פירש בתורי כמו שפירש בפרדס שאם לקח עגל בזול ושיהיה אצל בעלים עד שיגדיל הרי זה מותר משום דנפיש פסידייהו שהמיתה והכחישות דבר מצוי תמיד ובכהאי גוונא מודה רב דמשום שמקבל עליו הפסד זה שרי ליה ללוקח בזול ולא הוי אגר נטר והכל עולה לענין דינא:

33 וגרסינן בגמ' אמר להו שמואל להנהו דמשבשי שבשי פוקו וסייעו בגופא דארעא כי היכי דלהוי כמאן דהוי לכו שותפות בגופא דארעא ולא מיחזי כאגר נטר ליה פרש"י ז"ל בעלי בתים המלוים תבואה לאריסין לזרע ומשלמין להם לגורן תבואה חדשה ור"ח ז"ל פירש שבשי זמורות וכן מתרגמינן שריגי שבשי ומיירי שלוקח משאוי הזמורות בזול בכך וכך ליטול אותם בעת הזמיר ובדליתנהו עסקינן דאסור משום דהוו המעות כמלוה אבל כשמהפך בארעא מיחזי כמאן דקני גופא דארעא ושרי. והרמב"ם ז"ל מוקי לה אפילו בדאיתנהו ואפ"ה בעינן שיהפך בארעא לפי שאין הדבר ידוע איזו תזמר ואיזו תשאר ולפיכך הוו המעות כמלוה והזול שכר ההמתנה וכמאן דליתנהו הוי:

34 גרסי' בגמ' אמר להו רבא להנהו דמנטרי באגי הפיכו בבי דרי כי היכי דלא תשלם שכירות דידכו עד ההיא שעתא דשכירות אינה משתלמת אלא לבסוף וההיא שעתא היא דקא מוזלי גבייכו. פירוש מנטרי באגי. שומרי הקמות עד הבציר:

35 הפכו. סייעו בדישת התבואה בגורן או בהליכתה ובהבאתה סיוע פורתא לפי שבשביל שאתם ממתינין שכרכם עד מירוח הגורן הם נותנין לכם מתנה יותר על שכרכם לפיכך סייעו אותם כדי שתהא פעולתכם מושכת עד ימות הגורן ושכירות אינה משתלמת אלא לבסוף ואין כאן המתנה ואם יוסיפו לכם אין זה שכר המתנה:

36 ותו גרסי' התם אמרי ליה רבנן לרבא קא אכיל מר רביתא דסתם כו"ע מאן דיהיב ארעא אגיננא שקלי להו ארבעה ומסלקי להו בניסן מר נטר להו עד אייר ושקיל שיתא אמר להן אתון הוא דקא עבדיתו שלא כדין סתם ארעא לאריסא משעבדא אתון מסלקיתו להו בניסן ומפסדיתו להו בכמה אנא נטרנא להו עד אייר ומרווחנא להו בכמה. פי' כ"ע החוכרים שדותיהם לאריסין שקלי ארבעה כורין בחכירות השדה ומסלקי לאריסא בניסן ומר משום דנטר ליה עד אייר שקל שיתא וקא ס"ד דמשום שכר המתנת החכירות קא מוספי:

37 אתון וכו'. שאתם כופין אותם לקצור התבואה בניסן:

38 ארעא לאריסא משתעבדא. עד שתתבשל התבואה כל צרכה הלכך שלא כדין הוא כפייתכם:

39 אנא נטרנא. ושכר שלי אני נוטל ולא שכר המתנה דד' כורין:

40 עוד אמרו בגמרא רב מארי בר רחל משכן ליה ההוא עובד כוכבים ביתא הדר זבניה לרבא נטר שתא שקל אגר ביתא אמטי ליה לרבא א"ל האי דלא אתאי ליה למר אגר ביתא עד האידנא דאמר מר סתם משכנתא שתא ואי בעי עובד כוכבים לסלוקי לא הוה מסלק לי השתא נשקול מר אגר ביתא א"ל אי הוה ידענא דהוה ממשכן ליה למר לא הוה זבנינא ליה השתא כדבריהם כדיניהם עבידנא לך דכמה דלא מסלקי בזוזי לא שקלי אגר ביתא אנא נמי לא שקלינא מינך אגר ביתא עד דמסליקנא לך בזוזי. פירוש הדר עובד כוכבים זבנה לרבא:

41 נטר שתא. המתין רב מרי שתא שלימה:

42 שקל אגר ביתא. לשנה הבאה:

43 לא שקלי אגר ביתא. משום דעובד כוכבים בדיניהם בתורת זביני אתו ליה ומשום הכי לא מסלקי עד דיהיב זוזי דכמכורה היא אצלו עד שיקבל מעותיו:

44 עד דסליקנא לך האי לישנא מוכח כפי' הראב"ד ז"ל שרבא קבל עליו לפרוע לרב מארי חובו בשביל העובד כוכבים ומש"ה אמר אנא נמי וכו' משום דישראל הבא מחמת עובד כוכבים הרי הוא כעובד כוכבים לפיכך אמר ליה עד דמסליקנא לך בזוזי הרי כמכורה היא בידך עד שתגבה חובך:

45 עוד אמרו רבינא יהיב זוזי לבני אקרא דשנוותא ושפכו ליה טפי טופיאתא אתא לקמיה דרב אשי א"ל שרי דאחולי הוא דמחלי גבך והא ארעא לאו דידהו היא א"ל סתם ארעא לטסקא משתעבדא ומלכא אמר ליכול ארעא מאן דיהיב טסקא. פירוש שנוותא שם נהר. אקרא אינקונטראד"א בלע"ז ליושבי על שפת אותו הנהר ויהיב להו רבינא זוזי לפני אותו הבציר לתת לו יין בעת הבציר כשער היוצא:

46 ושפכי ליה וכו'. מדעתם שלא בתנאי:

47 אחולי מחלי. הואיל ולא פסקת עמהם ומדעתם נותנים לך ואין מזכירים לומר בשכר מעותיך שהיו בטלות אצלנו מתנה בעלמא הוא וכתבו האחרונים ז"ל דהא דשרי הכא כשהוא בסתם משום שהם פרעו אותו כבר ואחר כך הוסיפו לו משלהן אבל בשעת פרעון היה אסור אפילו בסתם מידי דהוה אהלוהו ודר בחצרו צריך להעלות לו שכר ולפיכך לא הזכירו בכולי פרקין בשכר מעותיך שהיו בטלות אצלי אלא ברבית מאוחרת כיון שפרעו אם לא אמר כן היה מותר ליתן דמתנה למי שלוה ממנו לעולם לית לן דינא למיסר אבל בתוס' התירו אפילו בשעת פרעון משום דהכא הוי מקח וממכר אבל בהלואה אסור בשעת פרעון: